החלטה בתיק בש"פ 4783/05

1.        בפני בקשה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים), תשנ"ו-1996 (להלן - חוק המעצרים) להארכת מעצר שנייה מעבר לתשעה חודשים לתקופה של תשעים יום החל מיום 30.5.05.

2.        נגד המשיבים ונגד שלושה נאשמים נוספים, הוגש כתב אישום בבית המשפט המחוזי, המייחס להם עבירות של סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, כליאת שווא ואיומים. המשיב 1 הואשם גם בעבירות של תקיפה הגורמת חבלה ממשית, הדחה בחקירה ושיבוש מהלכי משפט ואילו המשיב 2 הואשם גם בסחר בבני אדם לעיסוק בזנות. כעולה מכתב האישום,  המשיב 2 ביחד עם יצחק עופר (להלן - עופר), החזיקו וניהלו מקום לשם עיסוק בזנות. משיב 2 בצוותא עם שלושת הנאשמים האחרים בפרשה (למעט המשיב 1) "קנה" במספר הזדמנויות, מספר נשים לשם העסקתן בזנות. שני המשיבים בצוותא עם עופר העסיקו את הנשים בזנות, תוך כליאתן שלא כדין וקבלת דמי האתנן. במסגרת זו, המשיבים נטלו את דרכוניהן של המתלוננות והודיעו להן כי עליהן לעבוד במכון כשנה; כלאו את המתלוננות שלא כדין ומנעו מהן כליל יציאה מהמכון; חייבו את המתלוננות לעסוק בזנות, לרבות במקרים בהם המתלוננות ביקשו לחדול מכך, וכן נטלו את דמי האתנן. המשיבים (ועופר) אף איימו על המתלוננות מספר פעמים, כי עליהן לקיים מגע מיני עם לקוחות המכון בתדירות גבוהה על מנת להרוויח סכום כסף מספיק לכיסוי הוצאות "קנייתן" והחזקתן וכי אל להן לעזוב את המכון. המשיב 2 איים על המתלוננות בין היתר בכך שאמר להן כי אם יברחו יימצאו ויישלחו "למקום ממנו לא יחזרו לארצן". המשיב 1 מואשם גם בעבירה של תקיפה בכך שהכה את אחת המתלוננות.

3.        בד בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה בקשה לעצור את המשיבים עד לתום ההליכים. בית המשפט המחוזי (השופטת נ' אוהד) קיבל את הבקשה והורה על מעצרם של המשיבים ושל עופר עד לתום ההליכים. שני הנאשמים האחרים בפרשה שוחררו בערובה בהסכמת המשיבה. בהקשר זה, ציין בית המשפט המחוזי כי אף שחלקם של המשיבים ושל עופר בפרשה רב יותר מחלקם של שני הנאשמים ששוחררו, לא שוכנע כי "ההקלה והאבחנה שנהגו עם המשיבים 2 ו-3 הייתה מוצדקת". עם זאת, נקבע כי מסוכנותם הרבה של המשיבים אינה מאפשרת לשחררם רק בשל טענת ההפליה. ערר אשר הוגש על-ידי המשיב 1 נדחה על-ידי השופט י' טירקל (בש"פ 8458/04). בקשה לעיון חוזר אשר הוגשה על-ידי המשיב 1 מספר חודשים לאחר מכן, נדחתה על-ידי בית המשפט המחוזי ביום 9.1.05 . ערר אשר הוגש על החלטה זו נדחה אף הוא על-ידי השופט ס' ג'ובראן (בש"פ 3534/05).

4.        אשר למהלך הדיונים: במהלך החודשים נובמבר-דצמבר 2004 התקיימו ארבע ישיבות הוכחות ובהן נשמעו עדויותיהן של שלוש מבין חמש המתלוננות. שמיעת ההוכחות נדחתה בשל חופשת השתלמות של שניים משופטי ההרכב, וחודשה רק בחודש אפריל אז התקיימו שתי ישיבות הוכחות.

5.        ביום 10.4.05 הוגשה בקשה להארכת מעצרם של המשיבים (ושל עופר) בתשעים ימים נוספים. ביום 15.4.05 האריך בית משפט זה (השופטת א' חיות)  את מעצרו של המשיב 1 בהסכמתו, בשלושים ימים החל מיום 30.4.05, וכן האריך את מעצרו של עופר בהסכמתו, בתשעים ימים. המשיב 2 לא הסכים להארכת מעצרו וביום 27.4.05 ניתנה החלטה המורה על הארכת מעצרו בשלושים ימים בלבד. בהחלטה נקבע, כי בתוך פרק זמן זה מן ראוי כי בית המשפט המחוזי יקבע, ככל הניתן, תאריכים נוספים וזאת על מנת לקדם את שמיעת ההוכחות בפרשה זו.

6.        לאחר ההחלטה האחרונה, התקיימו בחודש מאי שתי ישיבות הוכחות נוספות בהן נשמעו עדויותיהן של שתי המתלוננות הנוספות ושלוש עדות אחרות ונקבעו חמישה מועדי הוכחות נוספים לחודשים יוני ויולי. המבקשת טוענת, כי במהלך הישיבות שנקבעו אמורה להסתיים פרשת התביעה ולהתחיל פרשת ההגנה. בית המשפט קמא אף ביקש לקבוע ישיבות הוכחות נוספות, אולם, המועדים שהוצעו על ידו לא התאימו ליומני באי-כוח הנאשמים בפרשה.

7.        בבקשה הנוכחית מתבקשת הארכת מעצרם של המשיבים בתשעים ימים נוספים. לטענת המבקשת, מדובר באישומים חמורים המקימים שלוש עילות מעצר שונות: מסוכנות; שיבוש הליכים; חשש להימלטות. המבקשת מדגישה כי החלטתה של השופטת א' חיות, כי יש להאיץ את קצב שמיעת ההוכחות ולקבוע בהקדם מועדי הוכחות נוספים, קוימה במלואה ולאחר ההחלטה נשמעו עדויותיהן של שתי המתלוננות הנוספות ושל עוד שלוש עדות וכן נקבעו מספר מועדי ההוכחות.

8.        המשיב 1 טוען כי תפקידו בפרשה היה משני, הוא שימש פקיד בלבד במכון ועל כן הוא הנאשם היחיד שאינו מואשם בסחר בנשים. לטענתו, לאחר עדויות המתלוננות חל כרסום בחומר הראיות. בעדותה של המתלוננת אשר טוענת כי הוכתה על ידו נפלו סתירות והמתלוננות האחרות העידו כי לא עשה להן כל רע. לטענת המשיב 1, ניהול המשפט אמור להימשך זמן רב ואין זה ראוי להחזיקו במעצר עת כה ארוכה.

9.        המשיב 2 טוען כי למרות שטענתו באשר להפליה נדחתה בעבר, כיום ראוי להעריך טענה זו מחדש וליתן לה, באיזון הכולל של השיקולים, משקל רב יותר. המשיב 2 מוסיף כי הוא כלל אינו קשור לפרשה ולא טמונה בו כל מסוכנות.  גם המשיב 2 טוען כי ניהול המשפט אמור להימשך עוד זמן רב. על כן, אין הצדקה להאריך את מעצרו.

10.      אין בידי לקבל את טענות המשיבים באשר לעוצמת הראיות הקיימות כנגדם. כידוע, בדיון בבקשה להארכת המעצר לפי סעיף 62 לחוק המעצרים, נקודת המוצא הנה כי התנאים הבסיסיים של המעצר קרי, קיומה של עילת מעצר וקיומן של ראיות לכאורה מתקיימים (ראה: בש"פ 825/98 מדינת ישראל נ' דחלה, פ"ד נב(1) 625; בש"פ 5998/03 מדינת ישראל נ' אלימלך (לא פורסם); בש"פ 2067/91 מדינת ישראל נ' חוואג'ה (לא פורסם)). לפיכך, "בית משפט זה, בבוחנו בקשה להארכת מעצר, אינו בוחן מחדש את קיומן של ראיות לכאורה, אלא מתייחס למכלול הנסיבות הקשורות לניהול המשפט ולהתמשכות ההליכים אל מול המסוכנות הצפויה משחרורו של הנאשם" (בש"פ 10200/04 מדינת ישראל נ' אבו גאנם (לא פורסם); בש"פ 11151/03 מדינת ישראל נ' אברמוב (לא פורסם)). בהקשר זה אכן נקבע כי ככל שתקופת המעצר מתארכת, נקודת האיזון הראויה בין אינטרס הנאשם בשחרור, לבין אינטרס ההגנה על בטחון הציבור, עשויה להשתנות (ראה למשל: בש"פ 2970/03 מדינת ישראל נ' נסראלדין (לא פורסם). יחד עם זאת, נקבע כי:

"בית משפט זה עמד לא אחת על השיפלות והמסוכנות המגולמת בעבירות של סחר בבני אדם למטרות זנות, ונקבע כי הן מקימות עילת מעצר ומצדיקות שלא להורות על שחרור לחלופה. אופיין זה של העבירות מהווה שיקול מרכזי, אם כי לא בלעדי, גם בהליך של בקשה להארכת מעצר הנאשמים מעבר לתשעה חודשים" (בש"פ 11730/04 מדינת ישראל נ' ברדיצ'בסקי(לא פורסם)).

           ועוד נקבע:

"נכונה גם הטענה כי ככל שמתארך זמן המעצר עומדת למבחן מחודש נקודת האיזון בין מידת המסוכנות לפגיעה בחירות. עם זאת, כנגד השיקולים שמנה הסניגור המלומד, אי אפשר להתעלם מסוג העבירה וממסוכנותם של אלה המבצעים עבירות של סחר בנשים, אשר שחרורם בתנאי חלופה מאפשר להם להמשיך בעיסוקם זה" (בש"פ 1256/02 מדינת ישראל נ' חיון(לא פורסם).

           (וראה לעניין זה גם: בש"פ 10344/04 מדינת ישראל נ' פלדמן (לא פורסם); בש"פ 10232/03 מדינת ישראל נ' פישמן (לא פורסם)).

11.      אשר לניהול ההליך, כפי שפורט לעיל, בעקבות ההחלטה האחרונה של השופטת א' חיות נראה כי בית המשפט קמא עושה מאמצים רבים לסיים את המשפט ובכלל זה קביעת ישיבות בתקופת הפגרה ופניות יזומות מטעם בית המשפט לצדדים, עם זאת, מהודעתו של ב"כ המשיב 2 שהוגשה לאחר הדיון מיום 26.5.05, עולה שהישיבה שנקבעה למועד זה התמשכה, עקב אילוצי בית המשפט, על פני פחות משעתיים, במהלכה העיד עד אחד ששמיעת עדותו טרם הסתיימה. ברור, שגם קביעת מועדי הוכחות רבים לא תוכל לקדם באופן ממשי את שמיעת המשפט, אם במועדים אלו ישמע המשפט משך זמן כה קצר.

12.      המשיב 2 מואשם בעבירות קשות וחמורות של סחר בנשים במסגרתן "קנה" בשתי הזדמנויות נשים והביאן לישראל. המשיב 2 הואשם בנוסף, בעבירות של סרסרות למעשי זנות בנסיבות מחמירות, הבאת אדם לידי עיסוק בזנות בנסיבות מחמירות, כליאת שווא ואיומים. מעשיו מעידים על מסוכנותו הרבה, שאינה מאפשרת לשחררו גם כיום, חרף חלוף הזמן ולמרות טענת ההפליה, לחלופת מעצר.

13.      באשר למשיב 1, אני סבור כי בשלב זה של המשפט, לאחר שהיה נתון במעצר מזה כעשרה חודשים, ובמסגרת האיזון מחדש שעל בית המשפט לערוך בשלב זה, שבו ניתן משקל גובר לזכותו של הנאשם לחירות, ראוי לשחרורו בתנאים, אם תמצא לו חלופת מעצר ראויה. אכן, מעשיו של משיב זה חמורים אף הם. עם זאת, הוא לא היה בעל המכון אלא הועסק בו כשכיר וזאת משך תקופה של חודש אחד בלבד, מתוכה עבד, לטענתו, רק עשרה ימים. למשיב גם אין מיוחסות עבירות של סחר בנשים, שהן העבירות היותר חמורות באישום זה. לזכותו של משיב זה יש להביא גם את קביעתו של השופט ס' ג'ובראן בבש"פ 335/05, כי אף שקיימות נגדו ראיות לכאורה להוכחת האישומים, "עדויות המתלוננות מיתנו מעט את חומרת המעשים המיוחסים לעורר". בית המשפט אמנם הוסיף כי "יחד עם זאת, מסוכנות העורר טרם הופרכה ... [ו]החשש ... בדבר שיבוש הליכי משפט, במיוחד כשחלק מן המתלוננות עוד לא העידו, טרם התפוגג". אולם, בינתיים השלימו כל המתלוננות למסור את עדותם, מה שמפחית עד מאד, אולי אף מאיין, את החשש לשיבוש הליכים. אשר למסוכנותו של משיב זה, בהתחשב בכך שמעורבותו בתחום פשיעה זה לא הייתה עמוקה, והיא התמשכה על פני תקופת זמן קצרה מאד (בין 10 ימים לחודש), נראה שניתן להפיג את המסוכנות ולהשיג את מטרות המעצר בחלופת מעצר, אם תימצא לו חלופת מעצר הולמת, שפגיעתה בחירותו פחותה ממעצר מאחורי סורג ובריח.

14.      התוצאה היא שאני מקבל את הבקשה בנוגע למשיב 2 ומאריך את מעצרו בתשעים ימים נוספים, החל מיום 30.5.05 או עד למתן פסק הדין במשפטו, לפי המוקדם. הבקשה בנוגע למשיב 1 מתקבלת בחלקה, במובן זה שאני מאריך את מעצרו של משיב 1 בתשעים ימים נוספים, החל מיום 30.5.05 או עד למתן פסק הדין במשפט, לפי המוקדם. חרף האמור, המשיב 1 יוכל להשתחרר ממעצרו קודם למועד זה, אם תימצא לו חלופת מעצר הולמת, בתנאים ובהגבלות כפי שייקבעו על-ידי בית המשפט המחוזי.

           ניתנה היום, כ' באייר תשס"ה (29.5.2005).